האדם כבש את העולם תודות ליכולתו הייחודית להאמין במיתוסים משותפים בנוגע לאלים, כסף, שיוויון וחופש – כפי שמתואר ב"קיצור תולדות האנושות". ב"היסטוריה של המחר", פרופ' הררי מסתכל על העתיד וחוקר כיצד עוצמה גלובלית עלולה לזוז, בעוד הכוח המרכזי של האבולוציה – הברירה הטבעית, מוחלפת בידי תכנון תבוני.
מה יקרה לדמוקרטיה כאשר גוגל ופייסבוק יכירו את העדפותינו ואת דעותינו הפוליטיות יותר טוב מאשר אנו מכירים אותן בעצמנו? מה יעלה בגורלה של מדינת הרווחה כאשר מחשבים ידחפו את האנשים אל מחוץ לשוק העבודה וייצרו מעמד חדש ועצום של "חסרי תועלת"? כיצד עלול האיסלאם להתמודד עם הנדסה גנטית? האם עמק הסיליקון יצמיח בסופו של דבר גם דתות חדשות, ולא רק גאדג'טים מקוריים?
כאשר הומו-סאפיינס הופך להומו-דאוס, אילו גורלות חדשים נציב לעצמנו? בתור האלים (שיצרנו במו ידינו) של כדור הארץ, אילו פרוייקטים עלינו לקחת על עצמנו וכיצד נגן על הכדור השביר הזה ועל האנושות עצמה מפני כוחותינו ההרסניים שלנו עצמנו? הספר "ההיסטוריה של המחר" מאפשר לנו מבט חטוף על החלומות והסיוטים אשר יעצבו את המאה ה-21.
"קיצור תולדות האנושות" הסביר כיצד האנושות הגיעה לשלוט בכדור הארץ. "ההיסטוריה של המחר" בוחן את עתידנו. הוא משלב מדע, היסטוריה, פילוסופיה וכל דיסציפלינה אחרת ביניהם, ומציע מבט על המחר אשר בתחילה נדמה בלתי נתפס אך עד מהרה נראה כבלתי ניתן להכחשה. האנושות תאבד בקרוב לא רק את הדומיננטיות שלה, כי אם את עצם משמעותה. ומאידך, אל לנו לחכות להתנגדות – בעוד שדימוי המדע הבידיוני האהוב עלינו עוסק בבני אדם הנלחמים במכונות בשם החירות והאינדבידואליזם, במציאות המיתוסים ההומניסטיים הללו צריכים היו להיות מושלכים הצידה כבר מזמן, שכן יצאו מכלל שימוש בדיוק כמו קסטות שמע או ריקודי גשם. זה אולי נשמע מדאיג, אך שינוי הוא תמיד מפחיד.
לאורך המאה האחרונה, האנושות הצליחה לעשות את הבלתי אפשרי ולרסן את הרעב, המגפות והמלחמות. כיום, יותר אנשים מתים מהשמנת יתר מאשר מרעב; יותר אנשים מתים משיבה טובה מאשר ממחלות מדבקות; ויותר אנשים מתאבדים מאשר נהרגים במלחמות. אנחנו המין היחיד בהיסטוריה הארוכה של כדור הארץ ששינה במו ידיו את כל הפלנטה, ואנו כבר לא מצפים משום יישות עליונה לעצב את גורלנו בעבורנו.
הצלחה מולידה אמביציה, והאנושות תחתור בהמשך לאלמותיות, לאושר חסר גבולות ולכוחות שמימיים של בריאה. אך הרדיפה אחר מטרות אלו ממש תהפוך את בני האדם, בסופו של דבר, למיותרים. אז לאן אנחנו הולכים מכאן? בשלב ראשון, אנו יכולים לקבל את ההחלטות של היום בעיניים פקוחות לרווחה באשר לדרך בה הן מובילות אותנו. אנחנו לא יכולים לעצור את התקדמותה של ההיסטוריה, אבל אנחנו יכולים להשפיע על כיוונה.
מידול העתיד מניח לרוב כי מחר, באופן בסיסי, יהיה דומה בהרבה להיום – אנחנו נשלוט בטכנולוגיות חדשות ומדהימות, אך ערכים הומניסטיים ישנים דוגמת חירות ושיוויון עדיין ינחו אותנו. "ההיסטוריה של המחר" מפרק את ההנחות הללו ופותח את עינינו לטווח נרחב של אפשרויות אלטרנטיביות, תוך שימוש בטיעונים פרובוקטיביים בכל עמוד ועמוד.
- לאחר 4 מיליארד שנים של חיים אורגניים, עידן החיים האנאורגניים מתחיל כעת.
- מוצריה העיקריים של המאה ה-21 לא יהיו טקסטיל, מכוניות וכלי נשק, כי אם גוף, מוחות ושכל.
- בעוד המהפכה התעשייתית יצרה את המעמד העובד, המהפכה הגדולה הבאה תיצור את מעמד חסרי התועלת.
- הדרך בה בני האדם התייחסו לבעלי החיים הינה אינדיקציה טובה לדרך בה בני אדם משודרגים יתייחסו אלינו, היתר.
- איסלאם קיצוני עלול להילחם בפעולות צבאיות, אך הדתות המשפיעות באמת יעלו מעמק הסיליקון ולא מהמזרח התיכון.
- דמוקרטיה ושוק חופשי יתמוטטו שניהם ברגע שגוגל ופייסבוק יכירו אותנו טוב יותר מכפי שאנחנו מכירים את עצמנו, והסמכות תעבור מבני אדם אינדיבידואליים לאלגוריתמים מרושתים.
- אנחנו נוותר על הפרטיות שלנו באופן מודע במרדף לבריאות טובה יותר.
- בני האדם לא ילחמו במכונות; הם יתמזגו איתן. אנחנו נעים בכיוון של חתונה, ולא של מלחמה.
- מרביתנו לא יזכו להחליט כיצד תשפיע הטכנולוגיה על חיינו מפני שרובנו לא מבינים אותה (כמה מאיתנו הצביעו בנוגע לשאלה כיצד יעבוד האינטרנט?).
זו צורתו של העולם החדש, והפער בין אלו שיצטרפו לאלו שיוותרו מאחור יהיה גדול יותר מאשר זה שבין אימפריות תעשייתיות ושבטים חקלאיים, ואף גדול יותר מהפער שבין הומו-סאפיינס ונאנדרתאליים. זהו השלב הבא של האבולוציה. זהו הומו דאוס.